maniak zumba

הייתי שקוע בזומבה עד הצוואר. במשך שנים הייתי מתעורר בבוקר, מבצע את שגרת הזומבה שלי, ואז מתכונן לעבודה. הייתי חוזר הביתה מהעבודה ומתחיל בזומבה עד מאוחר בלילה. הייתי חולם על זומבה, מדבר על זומבה, ואפילו כותב שירה על זומבה.

אבל לאחרונה, התחלתי לפקפק מההשתלטות הזו של הזומבה על חיי. האם אני באמת נהנה מזה? או שאני פשוט מכור?

החלטתי לעשות הפסקה מהזומבה ולראות מה יקרה. בהתחלה, היה לי קשה. הייתי מרגיש חסר מנוחה וחסר מוטיבציה. אבל אחרי כמה ימים, התחלתי להרגיש יותר טוב. התחלתי לישון טוב יותר, והרגשתי אנרגטי יותר. התחלתי גם להקדיש יותר זמן לתחביבים אחרים.

גיליתי שאני לא זקוק לזומבה כדי להיות מאושר. אני יכול להיות מאושר גם בלי. למעשה, אני חושב שאני מאושר יותר בלי זה.

זומבה הוא דבר נהדר, אבל הוא לא צריך לשלוט בחיינו. אם אתם מרגישים כמוני, אני ממליץ לכם לקחת הפסקה מהזומבה ולראות איך אתם מרגישים. אולי תגלו שאתם מאושרים יותר בלעדיו.

ולא, אני לא משתגע. אני עדיין אוהב זומבה, אבל אני לא צריך להיות אובססיבי לגביו. אני יכול ליהנות מזה במתינות.

אני מקווה שהסיפור שלי יעורר בכם מחשבה על היחסים שלכם עם זומבה. אם אתם מרגישים כמוני, אתם לא לבד. יש אנשים רבים שהיו אובססיביים לזומבה ושהצליחו להשתחרר. אם אתם מוכנים לעשות שינוי, אני בטוח שאתם יכולים לעשות זאת גם.

תודה על הקריאה!