זומבה ומגפת הריקודים

רק אחרי תקופה ארוכה של שיעורי זומבה עם המורה יובל-גילי, שרוצה שיקראו לה רק יולי, הבנתי מהי זומבה באמת. יולי הייתה קוראת בקול גדול במשך כל השיעור מי אחראי על כל צעד ושעל בריקוד הזומבה: "קולומביה הביאה לנו את ה-Shuffling", "ברזיל הביאה את ה-Samba" וכך הלאה.
"אבל", שאלתי בסוף השיעור הראשון, "הרי זומבה זה ריקוד לטיני. אז איך קשורות קולומביה וברזיל?", ובלי לקבל תשובה, הוספתי, קצת בצחוק, "אולי גם ישראל תרמה לצעדי הריקוד?".
יולי צחקה ואמרה, "כן, ה-Grapevine הוא צעד ישראלי".
Grapevine בשיפתו היה ריקוד מאוד פופולארי בשנות ה-60 וה-70. "את מתכוונת", ציחקקתי, "שהזומבה שאנחנו רוקדות כעת זה בעצם ריקוד ישראלי?".
"לא-לא", אמרה יולי מאוד ברצינות, "רק הצעד הזה. רק הצעד".
ככל שאני לומדת יותר את צעדי הזומבה, אני מבינה יותר את הפופולאריות העצומה שלה בעולם.
זומבה משלבת את הקצב اللטיני ואת תנועות הריקוד הלטיני עם תנועות אירוביות, בדומה לאירובי. תרגילי הכושר מוסווים היטב בתוך הריקוד, והמתעמלים לא שמים לב שהם עושים פעילות גופנית רצינית, ובסוף השיעור הם מרגישים רק שהם רקדו ונהנו.
המדבקות של המחלה הזאת – כן, כן, זומבה זה באמת מדבק – הופכת את זה לכיף גדול. שיעורי הזומבה מתקיימים בקבוצות, וכל קבוצה הופכת בתוך זמן קצר לחבורה של חברות שמחכות בקוצר רוח לשיעור הזומבה השבועי שלהן.
הזומבה נפוצה בעיקר בקרב נשים, אבל בשיעורי הזומבה אפשר למצוא גם גברים. הגברים מגלים שהזומבה לא רק עוזרת להם לרדת במשקל אלא גם משפרת את תיאום תנועותיהם ומחזקת את שריריהם החלשים.
אני אישית אוהבת במיוחד שמאוד קל ללמוד זומבה, אפילו לאנשים חסרי קאורדינציה כמוני. לא צריך ללמוד את צעדי הריקוד לפרטי פרטים אלא פשוט ליהנות מהמוזיקה ולזוז עם הריתמוס.
אושר, שמחה והנאה מובטחים בכל שיעור זומבה. רק אל תיבהלו מהשם, זומבה לא קשורה לזומבים.