הזומבה האחרונה בערב חג המולד

אני מתקרבת אל חדר הכושר כשרגשות מעורבים בי. אני עומדת לפגוש את חבריי לכיתה האהובים שלי, אבל זה יהיה המפגש האחרון שלנו לזמן מה. מחר בבוקר אני עוזבת את העיר כדי לבלות את חג המולד עם משפחתי. אני הולכת להתגעגע אליהם.

אבל הלילה זה ערב חג המולד, ויש לנו שיעור זומבה אחד אחרון לפני שנפרד. אני נכנסת לאולם, והמוזיקה רועמת. המדריך שלנו, חוסה, חיוך רחב על פניו. הוא מברך אותנו בקול רם, "שיעור הזומבה האחרון שלנו בערב חג המולד!"

אני מחייכת בחזרה ועומדת בשורה מאחורי חבריי לכיתה. אנחנו מתחילים בשיר קצב מהיר, ואני רואה את כולם זזים יחד בקצב. אנחנו צוחקים ונהנים, אבל אני גם מרגישה שמץ של עצב. אני הולכת להתגעגע לזה.

אנחנו ממשיכים במשך שעה, מזיעים ורוקדים. אנחנו עושים את כל הצעדים, ואת הסיבובים, ואת הקפיצות. הכל נראה קל יותר כשאנחנו עושים את זה ביחד. זה מה שגורם לזומבה להיות כל כך כיף.

השיר האחרון מסתיים ואנחנו מתנשמים בכבדות. חוסה מודה לנו על שבאתם, ואנחנו מוחאים כפיים לו. ואז אנחנו מחבקים אחד את השני להתראות.

הלילה הזה היה מיוחד. לא מדובר רק בשיעור זומבה אחרון לפני חג המולד. זה היה זמן לכולנו להתאחד, וליהנות מהחברה אחד של השני. זה היה זמן יצירת זיכרונות שיישארו איתנו הרבה אחרי שהחג יסתיים.

זומבה היא יותר מסתם ריקוד. זוהי דרך להביא אנשים יחד, ליצור קהילה ולבנות חברויות. המוסיקה, הצחוק והריקודים יוצרים קשר מיוחד בין אנשים.

בזמן שאני יוצאת מחדר הכושר, אני מרגישה אסירת תודה על העובדה שזכיתי להיות חלק מהקבוצה המדהימה הזו. אני יודעת שאני אחזור בקרוב, אבל עד אז אני אהנה מהזיכרונות שעשינו יחד.

חג שמח לכולכם!